יום 9
היום התשיעי - בודפשט | 25.10.05
התעוררנו לבוקר נוסף בהונגריה, וירדנו לארוחת בוקר טובה במלון ארז'בט המשובח. היום הוא יום חג שמחת תורה ולכן חלק מהמקומות היהודיים שתכננו לבקר בהם יהיו סגורים, לצערנו.
בכלל, כל מה שנספיק לראות בבודפשט יהיה על קצה המזלג בשל משך הזמן הקצר שנהיה כאן, ויצטרך להיות בעתיד ביקור המשך... היום אמור תומס ידידנו לעזוב אותנו, יממה לפני שאנחנו מסיימים את המסע. תומס הפתיע אותנו עוד כשהיינו בקראקוב, לפני שלושה ימים, כשבישר לנו לפתע שהוא חייב לסיים קודם ולשוב בשל התחייבות שלו לקבוצה אחרת. רק לאחר לחצים שלנו (הוא כבר הפך להיות חלק מהמשפחה במהלך המסע...), הוא הסכים איכשהו להישאר כמעט עד הסוף.
תומס יעזוב אותנו בצהרים, והדבר מחייב אותנו לקחת איתנו רק מעט מאוד ציודים, כי נשוב למלון רק בערב בתחבורה ציבורית. עד עכשיו לא אכפת היה לנו מה אנחנו לוקחים איתנו, כי הרכב היה איתנו למשך כל היום...
אנו נוסעים קודם כל לבית הכנסת הגדול, שהוא השני בגודלו בעולם ושופץ לא מזמן. בגלל החג לא מצלמים בפנים אלא רק מבחוץ. גם המוזיאון שצמוד לביהכ"נ סגור בגלל החג.
אנחנו נכנסים פנימה ואכן המקום מפואר מאוד מבפנים. יש שם 3,000 מקומות ישיבה ונערכות שם במהלך השנה גם הופעות שונות. אנחנו מצטרפים לקהל הלא רב שנמצא שם לתפילת החג. להפתעתנו אין הפרדה בין גברים לנשים, מה שגורם לאבי ללכת החוצה ולקרוא לאמא שתיכנס. היא נשארה ברכב כי חשבה שזה לא נאה להיכנס למקום קדוש ליהודים כשהיא לבושה במכנסיים.. להשלמת האווירה הרפורמית שם, אנחנו שומעים שירת חזן עם מקהלת ילדים המלווה בנגינת עוגב.
יוצאים החוצה ומאחורי בית הכנסת אנו מוצאים את הסוכה שנבנתה לרגל החג. כאן כבר רואים בחזות הבניינים שמסביב את ההזנחה וחוסר הניקיון, בניגוד לבית הכנסת המפואר בו היינו.
הולכים מסביב ורואים מבחוץ את פסל "הערבה הבוכייה" שניצב בחצר ביהכ"נ, לזכר הקהילות היהודיות שנספו בשואה.
מאחר ותומס לא מכיר לעומק את הונגריה, כאן כבר נעזרנו במדריכים להונגריה ולעיר בודפשט שהבאתי, ועל פיהם חיפשנו מקומות מעניינים וקראנו הסברים בדרך. הבית הצמוד לביהכ"נ הוא בית הולדתו של תאודור הרצל, והצטלמנו ליד השלט שמורה על כך..
משם אנו ממשיכים לגבעת גלרט, הנמצאת בבודה, החלק היותר עתיק של העיר בודפש
ט. זהו מקום גבוה ויפה המשקיף על כל העיר ועל נהר הדנובה הרחב החוצה את העיר בין בודה לפשט.
בגבעת גלרט ישנם גן יפה, דוכני מזכרות לתיירים, מצודה עתיקה, ופסל ענק המתנשא לגו
בה 30 מ', של אישה המחזיקה נוצה ברוח. זוהי אנדרטת השחרור שחנכו כאן הרוסים ב-1947, לזכר השחרור מעול הנאצים בתום מלחמת העולם השנייה.
הנוף מהמם, רואים מכל מקום את הנהר והספינות השטות בו. יש לפולנים מה ללמוד, בווארשה לא ראינו מראות כאלה, למרות שהוויסלה לא פחות רחב מהדנובה כאן.
אנחנו תוהים לאן כדאי להמשיך מכאן, ומבקשים מתומס שיביא אותנו לגבעת המצודה, לפני שהוא נפרד מאיתנו. אנחנו יורדים מגבעת גלרט אל הרכב.
לאחר נסיעה קצרה ברחובות בודה, אנו מגיעים לגבעת המצודה וכאן נפרדים מתומס, איש מדהים, משכיל ויודע שפות, אוהב אדם ואוהב אותנו, הישראלים ויהודים בכלל. אמא נפרדת ממנו בהתרגשות ובנשיקות. הוא בהחלט גרם לה לשנות את דרך המחשבה שלה על הפולנים...
אנחנו מעניקים לתומס במתנה את החוברת עם סיפור חייה של אמא שהבאנו עמנו, עם הקדשה בתוכה וגם מצטלמים איתו לתמונה אחרונה למזכרת.
אני גם מבטיח שנשלח לו מהארץ את התמונות שצילמנו ואת ספר הבישול העיראקי, שכתב משה אסלן, אבא של מירה (תומס סיפר לנו בדרך באחת הפעמים שהוא חובב בישול...), וכך אכן עשיתי כשחזרנו לארץ.
השעה היא שעת צהריים, ומכאן יש לנו עוד חצי יום להסתובב בעיר היפה הזו. בגבעת המצודה יש הרבה מה לראות, כנסייה מטיאש, ארמון המלך שהפך לגלריה הלאומית, מוזיאונים ועוד. בדרך אנחנו עוברים ומגלים במקרה מוזיאון קטן של בית כנסת עתיק מימי הביניים שהתגלה כאן בחפירות באקראי.
מקבלים קצת הסברים, בהונגרית ובאנגלית, מהאיש האחראי על המקום וממשיכים הלאה. אנחנו נכנסים למקום יפה בו יש חנות ספרים ענקית ובית קפה ביחד. מסתכלים בספרים וקונים גם כמה על יהדות הונגריה וההיסטוריה שלה..
משם אנו ממשיכים למצודה שנראית עתיקה (מימי האבירים), אולם היא למעשה מצודה מעוצבת שנבנתה במאה ה-19, ונקראת בסטיון הדייגים.
אנחנו מתיישבים לאכול משהו בקפה-מסעדה בגבעת המצודה, האוכל לא משהו וגם השירות איטי להפליא, אבל הנוף והאווירה מצוינים.
ממשיכים, הולכים לא מעט... מצטלמים עוד כמה תמונות לפני שמחשיך, למשל ליד ארמון המלך, על רקע הדנובה שלמטה
או ליד המזרקה היפה שישנה שם
אנחנו יורדים מהגבעה לכיוון תחנת האוטובוס. בדרך אנחנו נכנסים לאזור סגור בו יש דוכנים יפים ובהם מוכרים מפות רקומות, ציורים, בובות ומזכרות לתיירים. אנחנו קונים כמה מתנות, שיהיה מה להביא לארץ (בובה לליאור..)
בכרטיסים לאוטובוס הצטיידנו עוד קודם לכן. עולים על האוטובוס ונוסעים לכיוון מרכז העיר, יורדים בתחנה הסופית והולכים לרחוב ואצי (ואצי אוצה, בהונגרית), שזה בערך הדיזינגוף של בודפשט.. מסתכלים בדרך בחלונות הראווה ובתי הקפה המעוצבים. השעה שעת ערב וחלק מהחנויות כבר סגורות.
אמא עייפה מאוד מהיום הארוך וההליכה הרבה. אבי מנסה לשכנע אותה להסכים לשבת איתנו לשתות משהו בבית קפה והיא תוכל לנוח, אבל היא רוצה רק להגיע לבית המלון, לחדר. מאחר והמרחק לא גדול מידי אנחנו כבר צועדים עד למלון.
בדרך אנחנו פורטים עוד קצת כסף לקראת מחר בבוקר, ורואים לפתע על אחד הבתים ברחוב שלט שמציין שכאן היה גר ד"ר קסטנר... אותו יהודי שהיה במחלוקת כשניסה להציל ב-1944 חלק מיהודי הונגריה ונרצח בשל כך ב-1957.
מגיעים למלון, אבל אבי ואני עדיין חשים מלאי מרץ ויורדים שוב כעבור חצי שעה לואצי אוצה. הפעם הולכים להמשך הרחוב, בו לא היינו קודם ומחפשים מקום נחמד לאכול בו. באחת המסעדות אנו שומעים לפתע מוסיקה יהודית.. כנר ואורגניסט מנגנים שם במעלה המדרגות בתוך המסעדה. אנחנו מחליטים שזה מתאים לנו ונכנסים.. אוכלים סלטים ופסטה ונהנים מהאווירה. יופי של סיום לילי לביקורנו הקצר בבודפשט, העיר המרהיבה הזו.