יום 1
היום הראשון למסע - נוסעים לגדנסק | 17.10.2005
קמנו בבוקר, פותחים את הוילון בחדרנו במלון ומגלים נוף מרהיב- מוסך ובו מכוניות לתיקון, אכן נוף עירוני.. ארוחת הבוקר סבירה מאוד, כוללת גם גבינות וירקות. גלינו שבדרך כלל לעגבניות כאן אין טעם בכלל והגבינות הן גבינות קרש, גם הן חסרות טעם (גם אם הן נראות כמו גבינות קוטג').
תומס מגיע באיחור קל (מה שיסתבר בהמשך כאופייני, אבל שאר המעלות האדירות שלו יכפרו על הכל..) ואנחנו יוצאים לדרך. יש לו ואן מרצדס גדול וצהוב (ראו בתמונה הבאה), ואנחנו יכולים להתרווח ולצאת לדרך, כולל כל המזוודות.
לפנינו הדרך לגדנסק, יומיים נהיה במלון שם ואז חזרה לוורשה, ליומיים במלון בעיר הבירה.
הדרך ארוכה ומתפתלת, לאורכה יחזור וילווה אותנו נהר הוויסלה שחוצה את כל פולין לאורכה, 1,050 ק"מ של נהר. הכבישים לא משהו, אין אוטוסטראדות אבל במקומות רבים רואים שנעשית עבודה לשיפור תשתית הדרכים. הדרך לגדנסק תארך כשש שעות. בדרך עוברים בעיר קטנה בשם פלונסק, פעם היתה כאן קהילה יהודית, היום אין כאן אף יהודי. יהודי מפורסם שנולד וגר כאן הוא דוד בן-גוריון (גרין בשמו המקורי), ראש הממשלה הראשון שלנו ואחד מגדולי המנהיגים שקמו לעם היהודי בעת החדשה. נראה שפרנסי העיר גם הם גאים בכך ושלט , כולל בעברית, מפאר את הבית בו הוא היה גר.
לא רחוק מהבית יש שלט בצורת חץ המורה לכיוון רמת נגב, במרחק 3,000 ק"מ מכאן... אכן מחווה למנהיג הציוני שגדל כאן. מצטלמים בגאווה וממשיכים צפונה.
בדרך עוברים בעיר יפה וציורית בשם טורון, עירו של האסטרונום קופרניקוס. הפולנים מייחסים אותו אליהם, מה שלא מונע מהגרמנים לטעון שהוא היה משלהם. מאחר והוא כתב בלטינית, לך תדע.. המוזיאון של קופרניקוס בעיר סגור לצערנו, מאחר וזהו יום שני שבו מוזיאונים סגורים.
אנחנו מסתובבים ברחובות הציוריים ונהנים מהשלווה והנוף, נכנסים בדרך לחנות קטנה של מטבעות וקונים כמה דברים לעצמנו ולמי שאנו זוכרים שאוסף מטבעות (אבא, ידידי קנמון).
מסתבר שהעיר טורון ידועה גם בדובשניות שלה. אנחנו נכנסים לחנות יפה שמתמחה בתחום זה וקונים דובשניות באריזות מתנה וגם כמות של דובשניות לדרך (מה שיעזור לנו להעביר את הנסיעות הארוכות בהפסקות של תה מהתרמוס עם עוגיות..).
מאחר ואנחנו לא אוכלים טריפה, תומס מציע לנו לאכול בטורון במסעדה צמחונית, של רשת חביבה שנקראת GREEN WAY. נכנסנו לנסות. בחרנו במרק ואבי ואני אכלנו מאכל מכסיקני מתובל לא רע, אמא בחרה במאכל של בורקס ממולא כרוב ולצידו סלטים- שגם הם היו בעצם כרוב בצבעים שונים... בכלל גלינו מהר מאוד שהמאכל האהוב ביותר על הפולנים הוא כרוב (קפוסטה, בלשונם) ונסינו לברוח ממנו ככל האפשר, למרות שהוא כיכב בכל תפריט. אמא לא מרוצה מהמנה, כפי שניתן לראות בתמונה...
ממשיכים צפונה. מגיעים לעת ערב לגדנסק. בדרך עוברים על פני לא מעט גשרים החוצים את הוויסלה וזה לא עושה לאמא טוב, גשרים לא זכורים לה כמשהו חיובי (עוד יפורט בהמשך).
המלון בגדנסק יפה ומרווח, "דום מוזיקה" שמו. זהו למעשה בית ספר למוסיקה ואגף ממנו הפך למלון. אנחנו מתמקמים לנו בשני חדרים. אמא עייפה ותלך לישון מוקדם, ואלו אבי ואני הולכים לעיר העתיקה לסיבוב לילי. בחוץ קריר, ולכן מעט מאוד אנשים ברחובות. זו לא העונה, החורף בפתח. העיר העתיקה יפה, חלקה הגדול נהרס במלחמת העולם ה-2 ושוחזר לאחריה. ניכרת השפעה של ארכיטקטורה גרמנית והולנדית והבתים יפים וציוריים. אבי ואני מוצאים מסעדה איטלקית נחמדה (שאנחנו הקליינטים היחידים בה בערב זה..) ואוכלים בה מרק, פיצה וסלט. רק בסוף הארוחה שמנו לב שהמלצר בעצם חיכה באדיבות שנסיים ונסתלק כבר כדי שהוא יוכל לסגור את המקום..
