יום 4

היום הרביעי - וורשה: מכון רינגלבלום ומקומות נוספים | 20.10.2005

התעוררנו וירדנו לארוחת הבוקר. ארוחת הבוקר סבירה, אם כי אין בה ירקות או גבינות צהובות. ניסינו לברר אחר כך עם תומס אודות אפשרות לעבור למלון הצמוד אלינו שהוא מעט טוב יותר, בן 3 כוכבים, אבל הסתבר שהוא מלא. החלטנו שלפחות נאכל בו למחרת ארוחת בוקר, ארוחת הבוקר שם אמורה להיות בתנאים משופרים.

תומס הגיע היום עם אוטו אחר, קטן יותר, מיני ואן לבן מתוצרת פורד, והוא זה שילווה אותנו מעכשיו להמשך המסע. התחנה הראשונה שלנו הבוקר היא המכון ע"ש עמנואל רינגלבלום בוורשה. ההיסטוריון, ד"ר רינגלבלום שמצא את מותו בשואה ב-1944, הסתיר עם חבריו בכדי חלב את תיעוד חייהם של יהודי וורשה בטרם יושמדו- יומנים, עיתונים באידיש ובעברית, מסמכים, מודעות וכל דבר אחר שתיאר את חייהם של יהודי פולין.
במכון נכנסנו קודם כל לארכיון, בקומה השנייה. תומס עבד שם בעבר במשך כשנתיים ויודע לאן לקחת אותנו. כאן מנסים שני אנשים לעזור לנו אולם אין להם מידע קונקרטי. הם גם עוסקים בעיקר ביהודי פולין ופחות בקהילות אחרות.

אמא רוצה לדעת היכן היתה בוורשה, לאחר שהובאה לכאן על ידי הרוסים מאזור שטוטהוף, וכאן היתה יומיים-שלושה בבניין הג'וינט. מכאן המשיכה אחר כך, לבושה עדיין בכתונת הפסים מן המחנות, ברכבת משא לסלובקיה, לכיוון הונגריה. אנחנו רוצים לדעת האם יש רישומים כלשהם אודותיה, והיכן היה בניין ארגון הג'וינט באותה עת בוורשה. מסתבר שישנן כמה אפשרויות למיקום בניין הג'וינט, האחת ליד בית הכנסת נוז'יק, השנייה מן העבר השני של נהר הוויסלה. אבל אין ערך רב ללכת לאתר בניינים אלו (למרות שנסענו אחר כך לכתובות אלו ועברנו ליד הבניינים, יש תיעוד לכך בוידאו), מאחר ואמא לא זוכרת את תאור הבניין ובכל מקרה היא שהתה זמן קצר מאוד בוורשה לפני שהמשיכה הלאה.
ירדנו לקומה מתחת, ובחדר הצמוד למוזיאון עצמו יש ספרי תיעוד של שמות יהודים ובהם אנו מחפשים אחר השם זאובר. אנו מוצאים ברשימות שני שמות, של נשים- האחת רוז'י זאובר, היא אפילו ילידת 1928, כמו אמא , מהונגריה והיא אותרה בבידגוטש, שם גם אמא היתה (בברומברג). השנייה- איירין זאובר. אולם את שתיהן אמא איננה זוכרת או מכירה. ביקשנו בכל זאת לראות את הכרטיסיות המקוריות של שתיהן וצילמנו אותן, לכל מקרה.

משם אנו עוברים לסיבוב קצר במוזיאון- רואים תמונות ויצירות של אמנים יהודים פולנים ומשם לקומה התחתונה, רואים בתצוגה את מה שמצאו באחד משלושת כדי החלב, שהוצא מהאדמה בתום המלחמה.

משם, אנו ממשיכים לפביאק, בית הכלא שהיה ממוקם בשטח הגטו היהודי, אבל לא היו בו רק יהודים והוא היה קיים עוד מתקופת השלטון של רוסיה הצארית, ששלטה גם בפולין. במקום יש מוזיאון קטן, ושוב אנו מוצאים שכל הכתובות וההסברים הם בפולנית ואנחנו נעזרים בתרגום ובהסברים של תומס.

בפנים אסור לצלם ואני נאלץ לקנות דיסק עם תמונות של המקום (עם הסברים בגרמנית ובפולנית בלבד..). יש במקום גם שחזור של תאי הכליאה שהיו שם, שחזור משום שגם בית הכלא חרב, כמו כל וורשה, במהלך ההפצצות במלחמה.

משם ממשיכים לחומת הגטו, לבקר בקטע הקטן שנותר ממנה.

מבקרים ברחוב בו גרו יהודים, בבתים עלובים ועניים.
משם לבית הכנסת נוז'יק, היחיד שנותר בוורשה. יש גם סוכה מאחוריו לרגל החג.

בצמוד לבית הכנסת, ישנו הבניין ששייך לג'וינט- ראו השלט המצולם כאן-

אולי בבניין הזה שהתה אמא כשהובאה לוורשה מצפון פולין? לך תדע...

נוסעים באזורי הגטו היהודי לשעבר ותומס מסביר לנו מה היה איפה. מראה את החורבן שעליו נבנו הבניינים החדשים של וורשה, למעשה על עיי החורבות שהיו שם.
אנו עוצרים ליד חנות קטנה וקונים לעצמנו מעט ירקות לימים הקרובים. אגסים, תפוחים, תותים שהתגלו אחר כך כטעימים מאוד. המחירים לא יקרים (הפולנים עדיין לא עברו מזלוטי לאירו..)

משם ממשיכים לכיכר השילוחים, ה-אומשלאגפלאץ (בגרמנית), ממנה שולחו ברכבות 300 אלף מיהודי וורשה אל מותם במחנה המוות טרבלינקה.

כבר מחשיך ואנחנו צועדים קטע ממסלול הגבורה, עוברים ליד האנדרטאות לזכרם של יאנוש קורצ'אק, מרדכי אנילביץ', הרב ניסנבוים ואחרים. מגיעים לאנדרטה הגדולה ברחוב מילא 18, שם היה בונקר הפיקוד האחרון של מרד גטו וורשה, בו מצאו את מותם אנילביץ' ורבים מחבריו.

משם לסוף מסלול הגבורה באנדרטת רפפורט, שהעתק זהה שלה נמצא במוזיאון יד ושם בירושלים. כאן נערכים בדרך כלל הטקסים הגדולים של המשלחות הישראליות המגיעות לפולין. אנחנו עוברים גם ליד האנדרטה הקטנה יותר, שעוצבה בצורה של פתח של ביוב, לזכר הבריחה וההברחות מהגטו באמצעות מערכת הביוב של וורשה. אנדרטה זו הוקמה מיד לאחר המלחמה, עוד קודם לאנדרטת רפפורט, על ידי אלו ששרדו את המרד ובראשם אנטק צוקרמן, סגנו של אנילביץ'.

אמא כבר עייפה, בשלב הזה שאנו מסתובבים לנו באזור אנדרטת רפפורט היא נשארת ברכב, ואנחנו רוצים כבר להגיע למלון. הלכנו לא מעט היום ברחובות וורשה. נוסעים בחזרה למלון שלנו.
הנה אמא ואני בחדר "המרווח" שהיה לנו במלון הצנוע הזה.

אמא נופלת שדודה ומתארגנת לשינה. אבי ואני הולכים לנו העירה כמה ק"מ טובים מהמלון לכיוון העיר העתיקה, ושותים קפה באיזה בית קפה נחמד בדרך, ברחוב NOWY SWIAT.

<< הקודם   הבא >>