יום 5

היום החמישי - וורשה | 21.10.05

קמים בבוקר, כמו בכל יום מרתיחים מים בקומקום קטן שהבאתי ומכינים לנו תה בתרמוס, שיהיה לדרך. אבי ואני הולכים למלון הסמוך, לאכול ארוחת בוקר משופרת. אמא מעדיפה להישאר בחדר ומוותרת על ארוחת הבוקר. היתה דווקא ארוחה לא רעה בכלל.
הבוקר אנחנו עושים סיבוב בוורשה, לפני שאנו עוזבים את העיר דרומה. אנחנו נוסעים קודם כל אל העיר העתיקה, עדיין מוקדם ואין הרבה אנשים. גם האזור הזה, שנראה עתיק, הוא למעשה שחזור שנבנה במשך כמה שנים לאחר המלחמה.

בדרך, עוברים ליד ארמון הנשיאות. מחר מתקיימות בפולין הבחירות לנשיאות. בדיוק יש טקס חילופי משמר של החיילים והם עושים תרגילי סדר לפני הארמון בפיקודו של הקצין שלהם, שמוליך אותם אחר כך בחזרה אל תוך שטח הארמון.

עם הגיענו לעיר העתיקה, באים אלינו כמה מוכרי בולים לנסות למכור לנו בולים נדירים מתקופת פולין שבין שתי מלחמות העולם ומתקופת הכיבוש הנאצי. הבולים נראים אמיתיים אולם המחיר המבוקש חשוד מאחר והוא זול... מוכר אחד דורש על הבולים 40 זלוטי על אלבום של שני עמודים. לאחר ויכוח יורד ל-30 זלוטי. זה בערך 45 ₪, בהחלט שווה. אמא קונה לאבא שאוסף בולים ואני קונה בגלל ההיסטוריה שיש בבולים הללו. הם בטח גנובים או משהו כזה, אחרת לא ברור המחיר הזול... מיד אחר כך צץ עוד ברנש שמנסה למכור לנו בולים מתקופת השלטון הקומוניסטי. לאחר שהוא כבר יורד ל-20 זלוטי, אבי גם קונה ממנו אלבום אחד...
ממשיכים לכיכר ושם אני קונה כמה גלויות וגם ספר, ובהם צילומים המתעדים את וורשה מיד לאחר המלחמה, כשהיא חרבה, לעומת מצבה לאחר השחזור והשיקום. אכן הפולנים עשו פה עבודה גדולה.

אנו ממשיכים אל בית הקברות היהודי הענק של וורשה. תומס מסביר לנו שקבורים שם רשמית 150 אלף יהודים ולא רשמית- כ- 250 אלף, שכן יש שם גם קבר אחים גדול מאוד.

עוברים על פני קברים מפורסמים, כמו זה של זמנהוף, י"ל פרץ וגם של אדם צ'רניאקוב, וגם ליד האנדרטה לזכר יאנוש קורצ'אק ומדליקים נר זיכרון ליד אנדרטה לזכר מליון וחצי ילדים שנספו בשואה.

אנחנו מסיימים את ביקורנו בווארשה ויוצאים

לדרך דרומה, לכיוון קראקוב. בדרך אנחנו בוחרים לעבור בעיירה גורה, העיירה של הרבי מגור. היום כבר אין בה בכלל יהודים, יש רק אחד שנשוי לגויה, שאחראי על בית הכנסת שם. אנחנו נוסעים אליו הביתה, בבית באחד מרחובות העיירה, אבל לצערנו הוא לא נמצא. נוסעים אל בית הקברות, ששעריו נעולים ומשקיפים עליו מבחוץ.

ממשיכים אל בית הכנסת, ולמזלנו האיש שחיפשנו נמצא שם ואנחנו נכנסים. המקום שופץ וסויד, אולם לא נראה כמו בית כנסת. אין בו כלום מלבד שולחן ארוך, שעליו אנחנו מבינים שהחסידים שבאים לבקר במקום, מקיימים את לימודיהם או ארוחת החג.

הזקן החביב מעלה אותנו לקומה השנייה של המבנה, שלא שופצה, להראות לנו היכן היו אופים את המצות לפסח. אמא מפתחת עם האיש שיחה ערה באידיש ולומדת את קורות חייו והילדים שלו... נתנו לו טיפ של 10 דולר והמשכנו בדרכנו, אנחנו צריכים להגיע לקראקוב היום והדרך עוד ארוכה.

נוסעים ונוסעים וכבר שעת אחר צהרים. אנחנו עוצרים בדרך באחת העיירות במסעדת מקדונלד'ס לאכול משהו. מאחר ואמא שומרת כשרות, היא אוכלת שם דג, גם אבי הולך על דג ואני אוכל עוף.

לקראת ערב אנחנו מגיעים לקראקוב. נוסעים קודם כל למלון, שנקרא ווילופול, וממוקם במקום טוב במרכז העיר. הנוף לא משהו מאחר והמלון צמוד לבתים שכנים. חתולים נחמדים באים להגיד לנו שלום ליד חלון החדר.

אחרי התארגנות קצרה בחדר (הפעם חדר באמת נוח ומרווח), אנחנו יורדים מהמלון לסיבוב קצר במרכז העיר. תומס לוקח אותנו למסעדה צמחונית נחמדה מאוד בשם "ווגה בר" ואנחנו אוכלים שם ארוחת ערב. יש מרק פטריות ומרק ירקות, ופלפל ממולא ולביבות תפוחי אדמה ("לטקס"..) עם רוטב עליהן. ויש גם מיצי פירות שונים. לא רע בכלל.

אחרי כן אנחנו ממשיכים לכיכר הגדולה של קראקוב. מאחר וזהו יום שישי, המוני תיירים מסתובבים שם, בעיקר צעירים. מסתבר שיש דילים של קבוצות, מבריטניה ומדינות אחרות, של אנשים שבאים לסוף שבוע בעיר היפה הזו.
בכיכר עצמה יש חפירות ארכיאולוגיות, כך שחלקה סגור ומגודר. אנחנו משוטטים בין התיירים הרבים, ומסתכלים בחנויות ובמה שמסביב. ישנם גם נגני רחוב. שניים מהם רוסים שמנגנים יפה בחצוצרה ובאורגנית ואני קונה מהם את דיסק הנעימות שלהם. אבי ואני מצטלמים איתם..

אנחנו חוזרים לחדר במלון, אמא מתארגנת לישון ואבי ואני גם הערב נלך קצת להסתובב ולשתות משהו. שחררנו את תומס שיילך לו לנוח במלון שלו, ואילו אנחנו יצאנו שוב לכיכר לחפש בית קפה. תומס המליץ לנו על מועדון לילה שהוא שמע עליו, אבל אחרי שאנו מוצאים אותו מסתבר שזה מקום עם מוסיקה רועשת, המון צעירים וענן סיגריות באוויר. לא ממש התאים לנו, ואנו משוטטים ומוצאים בית קפה נחמד בשם "סיאסטה קפה" באחד הרחובות הצדדיים ליד הכיכר. סוף סוף מקום עם קפה איטלקי מעולה. הזמנו גם עוגות, אבי אכל עוגת גבינה ואת העוגה שאני אכלתי שם (מראקש קראו לה) לא שכחתי לפחות עד סוף הטיול הזה... זה היה מעדן של שוקולד ודובדבנים. פשוט מצוין.

<< הקודם   הבא >>